קונדליני יוגה

מולהדארה צ'אקרה

המילה מולה משמעה שורש, בסיס, סיבה.

הקשר אל המולה באנדה - מבחינה אנרגטית: אם האיסוף נוצר מתוך עצמו, מצב המעורר את המולהדרה צ'קרה, האנרגיה העצורה באזור זה מתחילה לנוע בגוף לאורך הנאדים המרכזיים, עמוד השדרה, והצ'קרות.
השפעות: תרגול אסנה עם מולה בנדהה מאפשר לבצע אסנות ללא מאמץ, מתוך מרכז הכובד של הגוף והמרכז האנרגטי. מהבחינה הפיזיולוגית הנשימה נעשית עמוקה ושקטה, קצב הלב יורד, לחץ הדם יורד, השקט הפנימי גדל. כך נוצרים תנאים למדיטציה, להתבוננות. מהבחינה האנרגטית האנרגיה שמשתחררת מתחילה לזרום לאורך הנאדים המרכזיים והצ'קרות ומאפשרת תנאים לטרנספורמציה רוחנית וזהו ההיבט היותר מהותי של האסנה.


כיצד המולה באנדה והמולה דארה צ'אקרה משפיעות על היחסים עם התנוחה?

מימד הצ'אקרות מפרספקטיבה של הסדהנה היומית
השאלה שהתבקשנו להיות איתה ביומיום, האם העשייה שלנו בכל הרמות: מחשבה, פעולה, רגש –רואה את העולם או רק את עצמנו? שאלת האנוכיות – לראות את הכל בקשר אלינו, סביבנו, מעוררת אי נוחות פנימה ואינה עולה כדי לפגוע בפרסונה שיצרנו. היא פשוט משמעותית ואולי מהותית להגיע באמת למגע פנימה.
מספר שאלות מנחות:
1. מהם הבסיס והסיבה שמביאים אותנו לחיות מתוך הפרסונה שיצרנו, כשברקע אנו יודעים שהפרסונה שיצרנו היא פרספקטיבה אחת מתוך אינספור פרספקטיבות שהתממשה?
2. מה היחסים בין ריכוז בעצמנו לבין הישרדות?
3. מה היחסים בין חוסר איזון מיני לריכוז בעצמנו?
4. מה היחסים בין בעלות על רכוש מעבר לצרכים הבסיסיים שלנו לריכוז בעצמנו?
5. לבחון את היחסים שבין ריכוז בעצמנו לבין תוקפנות ואלימות רוחניחת-נפשית-רוחנית-פיסית
6. להרהר - כיצד יכול היה להיראות עולם, חברה, יחסים בין אנשים בחברה, יחסים בין המינים – אילו היינו מוציאים את השד של האגו, של הריכוז בעצמנו, של חרדת ההישרדות... ולא היינו פועלים דרכם?

נושא שוודהיסטאנה-צא'קרה שנייה

מהם הנושאים בחיים המשפיעים והמושפעים מהמידע הקשור בצ'אקרה שנייה?
פרוש המילה שוודהיסטאנה אומר זה שנמצא בפנים. אפשר שהשם מצביע על מה שממתין בתוכנו להיחשף ולהתגלות , זה שמוקדש אוקיינוס של מאמצים ,כדי להסתיר אותו.
הדיון החל בסוגיית השוויון ,האם אנחנו שווים?
מכל זווית ופרספקטיבה שלא נסתכל, אנחנו שונים, אין שום דבר שווה בינינו, בין אנשים ואפילו בין יצורים פשוטים לבין עצמם., אבל בכל זאת אנחנו משווים בינינו לבין אחרים,כלומר, חדרה להכרתנו האידיאולוגיה של שוויון ,שאינה קשורה לשום דבר שניתן לאחוז בו, או להתבונן בו.אפשר לטעון שהחיפוש אחר שוויון נובע מהחרדה, מהפחד של להכיר במציאות, שאנחנו לא שווים, אנחנו שונים ואין זה אומר שאנחנו ניתנים להשוואה.ניתן לטעון שאידיאולוגיה של שוויון היא הבסיס להיררכיה והיא הבסיס לאי שוויון.
השוויון במסורת היוגה מצוי בחופש של כל אדם ( ויש הטוענים כל יצור חי) שווה מבחינת החופש שלו להגיע לשחרור, להשיג את האלוהי שבו, אך כל אדם הוא אחד ,הוא יחידי והייחודיות שלו היא המפתח שלו להשיג את האלוהי ,יוצא מכך שבני האדם הם שונים ,והיות וכל אחד הוא ייחודי גם הטיעון שהם שונים יהיה לא רלוונטי, מכיוון ששוני מתייחס לשוויון.
יוצא למדים שבסוגיית בני האדם אנו עוסקים בייחודיות, הדבר הכי קרוב לנו, הוא החוש המסמל את הצ'אקרה השנייה, שאף אדם שפוי לא מהרהר על כך ,שהוא חוש הטעם. לכל אדם יש טעם מיוחד משלו.
תמוה לבחון את חייהם של בני האדם ולחשוף מתוך עדויות אישיות שלא רק שהם לא חיים את הפרסונה שלהם ,את האגו האישי, אלא שהם עושים מאמצים רבים כדי לחיות אגו אחר, פרסונה אחרת .על כך אומרות המסורות הרוחניות, שהטרגדיה של האדם היא שהנשמה שלו מעדיפה להצליח בחייו של מישהו אחר ולהיכשל בחייה. הסתירה כביכול שעלתה בשיעור- מצד אחד אנו עוסקים בשחרור מהאגו, מהמימד האישי ובשוודהיסטאנה צ'אקרה אנו מדברים על לחיות ולהכיר את המימד הפרסונאלי, התשובה -כדי להשתחרר אנו צריכים להכיר את הביטויים הייחודים שלנו האישיים הפרסונאליים ורק אז, עבודת השחרור , נושאת פירות, אחרת זה יהיה לחפש חפץ יקר שאבד, היכן שיש אור אבל לא בהכרח היכן שאבד.
מצבים הכרתיים ורגשיים המתיחסים לייחודיות-
תשוקה והשתוקקות
כשאין האדם חי את הייחודיות שלו ,הפתעה,כולנו לא.. מצבו התודעתי של השתוקקות כלומר של רצייה למלא באר שאין לה תחתית, הוא במצב של אי שקט תמידי,מצב של התמכרות, חי בין תקווה וייאוש, שהפעילות הבאה, שהרכישה הבאה, שהרומן הבא ש ה...... יביאו איתם נחת, שובע במצב תודעתי של חיים מתוך הייחודי שלנו, גם אם זה לא נראה מדליק, גם אם זה לא נראה cool כלפי חוץ, בפנים זה יותר שקט, יש תחושה שעובדים עם ארגז הכלים המתאים. זה מעורר בנו את התשוקה ,שכן מה שמצוי מעבר לתשוקה הוא בעצם התשוקה לחיים ,זו התשוקה לעצמנו.
כנות
המידע הקשור בכנות, מושפע מהחיים מתוך הייחודיות שלנו או רחוקים מהייחודיות שלנו שכן כשחיים דמות אחרת ממי שאנחנו, התחושה לכנות היא לא מובנת לעומקה, היא לא משהו שאנו יודעים אותו מתוך גוף ראשון היא יותר קשורה לאינטרס שמנחה באותו רגע לפעמים מודע ולפעמים לא מודע. לעומת כשאנו חיים קרובים למי שאנחנו ,יש לנו התנסות בגוף ראשון למה זה כנות, אקלים זה התנסות זו מנחה אותנו לחיות מתוך כנות

מיניות
הצ'אקרה השנייה נקראת גם צ'אקרת המין ,פרספקטיבה אחת היא קשורה לקבלה של התשוקה המינית כמצב טבעי ומצב שמצביע על בריאות פנימית, כאילו האי קבלה של המיניות ,היא לא מאפשרת להעמיק בתופעה של מיניות והיא פותחת פתח לשימוש במיניות, לא לשמה, כלומר ,המיניות שלה המפגש הסקסואלי בין זכר ונקבה (בין אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית) הוא איחוד בין שני ייחודים, מפגש זה הוא פוטנציאל לחשוף את השלמות שבלחיות בייחודיות שלנו, שכן,לכל אחד מהמינים יש איכויות שונות וייחודיות אחרת ושכמכירים בה, לא מחפשים התנסות דומה, לא מחפשים זהות בטעם, לא מפתחים תלות או יחסים כוחניים.
הוא מאפשר להכיר בגבולות הפרסונאליים של כל אחד, לכבד אותם ,לדעת היכן אנו מתחילים והיכן נגמרים, הין אחר מתחיל והיכן אחר נגמר.
מצב של אי קבלת המיניות שלנו יכול להביא לתופעות הפוכות- שימוש ציני במיניות, שימוש במיניות ככלי להשיג דברים,( כגון הפלרטוט ) ,או לסטיות מיניות.

יצירתיות ושינוי-
החוכמה המרכיבה את היצירתיות ואת השינוי מצויה באופן מובהק בייחודיות.
כשאנו חיים מתוך השקפת עולם של ייחודיות נמצא את עצמנו בקרבה למקורות אין סופיים של יצירה ובעלי פוטנציאל אמיתי לשינוי.האי יצירתיות נובעת מאידיאולוגיה של שוויון מאידיאולוגיה של השוואה ואז אנרגיה רבה מבוזבזת על להיות כמו האחר, כשאותה אנרגיה מתפנה ,נמצא עצמנו מביאים לביטוי את מה שמייחד אותנו, את זווית הראיה המאוד ספציפית שלנו לעולם, בכל הרמות ,בגישה לחיים בקשרים, במוזיקה ובציור, האומנות הפלסטית, הציור ועד ועוד.
כמו כן כשאנו חיים מתוך הייחודיות שלנו יכולים למצוא את עצמנו משתנים בהתאם למצב עניינים ולא רק כשינוי חיצוני- שינוי צורה אלא גם כעזיבת הנחות היסוד הקודמות ובניית הנחות יסוד חדשות- זאת המשמעות האמיתי של שינוי- שהשינוי הוא לא בצורה הוא גם במשמעות, שהמצב החדש אינו מבוסס על אותן הנחות יסוד ישנות אלא על הנחות יסוד חדשות.

הצ'אקרה השלישית - צ'אקרת מקלעת השמש - סולאר פלאקסוס - מניפורה.         


צ'אקרה שלישית, מאניפורה צ'אקרה.
מהיות צ'אקרה כמקום וכמפגש של מספר רב של שדות (מידע ואנרגיה), הן ברמת מידע כאינפורמציה קוגניטיבית והן ברמה של מידע כסוג של אימפולסים נפשיים ורוחניים – המקום וסביבת המפגש נהפכים לנקודה בעלת פוטנציאל להתמרה, לטרנספורמציה של הישות הקארמתית.
השדה של מניפורה צ'אקרה, בעיקר שדה רגשות האדם, מה שנקרא הגוף האסטראלי, שדה זה מושך את אותם תחושות, ומשפיע עם אותן תחושות ורגשות על הסביבה. כלומר, כשאנו מתבוננים בחיינו, יכולים לזהות, שסביבה רגשית מסוימת משפיעה מייד על המימד הרגשי בתוכנו. כגון: מתח בסביבתנו, רגשות של שמחה. או באופן האחר – כשאנו באים עם מטען רגשי מסוים, תלוי בעוצמה ובדחיסות שלו, אנו משפיעים על הסביבה. מקום החיבור – משהו במרחב כ- 30 –40 ס"מ מהגוף הנראה ... ניתן להתבונן במפגש.
כדי לעבוד עם מניפורה צ'אקרה, השדה הרגשי, ניסינו להתמודד עם השאלה של יחסינו לפנומנה, לדמות המופיעה, כשאנו אומרים "אני". כשיש התייחסות סובייקטיבית של מצב. בהתאם ליחס לאותה דמות, האם ביחסינו לדמות המופיעה – יש תחושה של תלות או תחושה של אי תלות, אי הזדהות. בתלות הכוונה, שהדמות המופיעה מעוררת בנו חוויה של הזדהות; חוויה שמפעילה אותנו דרך דפוסים והתניות. כלומר אנו בתגובתיות. באי תלות שאכן הדמות המופיעה, כשאני אומר "אני" – יש ידיעה מוחלטת שהדמות היא אינך. אתה מכיר את מקורותיה, מהיכן היא נובעת. אתה מכיר את גבולותיה ואת המשחק שהיא משחקת . הדמות המופיעה, פעילותה היומיומית היא יותר במימד הדהרמה ולא הקארמה.
סדהנה למניפורה צ'אקרה –
o מדיטציה של צליל וצבע (ראם, וצהוב).
o לתפוס בחיי היומיום את המצבים בהם אנו מושפעים במימד הרגשי מהסביבה, והרגעים בהם רגשותינו יוצרים סביבה ומשפיעים עליה. לבחון את הקורלציה שבין האופי של אותם רגשות לדמות של האני שמופיעה בהכרה שלנו.
לבחון את יחסינו עם סוגיית האמת במובן של כנות. האם אנו תופסים עצמנו כאנשים ישרים במובן האישי ובמובן הבין אישי/ החברתי. האם אנו מתמרנים את הסביבה , האם יש מניפולציה רגשית כדי להשפיע על הסביבה?

אופי המידע המתרכז במאניפורה צ'אקרה קשור ברגשות. המייחד רגשות הוא ההזדהות איתן ,הטוטאליות, ומשך הפעולה שלהן .אפשר לטעון שהמימד הרגשי הוא הדבר הכי דומיננטי במימד הפרסונאלי, באגו, עד כדי כך שבתפיסת הקונדליני יוגה, רואים את המאניפורה צ'אקרה כעוסקת באגו. שהיא האגו או הפרסונה ,היות וכך יוצא שדרך מימד רגשי זה, דרך מידע בעל איכות רגשית זו, אנו מזהים את עצמנו(באמירה אני- מתכוונים לאני הרגשי בעיקר) ואנו יוצרים תקשורת עם כל מה שהוא מחוץ לאני זה ,העולם.

עצמאות ותלות
האם הדמות המופיעה מאחורי הביטוי אני,היא תלויה או עצמאית?
אם הדמות אני ,היא דמות המתאפיינת בתלות, יש חשיבות להכיר בכך, שכן היות ויידרש שלב מקדים של שחרור מאותה תלות, כדי להגיע לשלב בו יהיה לעסוק בשחרור מהזדהות. אם הדמות המופיעה, היא דמות עצמאית,הטרנספורמציה לחוסר הזדהות עם אותה הדמות יהיה הרבה יותר נגיש. את התלות והעצמאות ניתן להבין מתוך יחסים של בני זוג, ביחסים של תלות בני הזוג יסתירו זה לזה, ביחסים של עצמאות הם יעמדו זה לצד זה.

הזדהות ואי הזדהות עם הדמות המופיעה
במצב של הזדהות , אין מרחק פנימי ושקט פנימי, לביטוי של אותה דמות ולתקשורת דרכה עם העולם .
המצב התודעתי הדומיננטי במצב של הזדהות יהיה של אי שקט ותגובתיות.
במצב האחר של אי הזדהות נמצא עצמנו מכירים מהיכן באה הדמות, מה מרכיב אותה , הגבולות שלה, המשחק שהיא משחקת.
מצב תודעתי מובהק של הזדהות ואי הזדהות, מופיע באמירה של יונג "כשיש אהבה אין צורך בכוח, כשיש כוח, חסרה אהבה".

כנות או מניפולטיביות
אפשר שנקודה זו נגזרת מהקודמת ואפשר שהיא גם חדשה ומוסיפה עליה. שאלה שעולה, האם אנו תופסים את עצמנו(את הדמות המופיעה מאחורי המילה אני) כאנשים ישרים?
אפשר שנמצא את חוסר היושר קשור בהזדהות עם הדמות אני, כשמצב עניינים לא יהיה תואם את רצונותיו של אותו אני, נמצא שהוא משיג את רצונותיו בדרך המניפולציה.
במצב של כנות, אפשר שהסיבה לכך היא תחושה של חוסר הזדהות, עם אותה דמות מה שמאפשר למקם אותה בעולם מתוך רגש של הגינות.

לסיכום
כשהדמות המופיעה היא תלותית, יש איתה הזדהות והיא מניפולטיבית, זה יתבטא ברצון לשלוט, בצורך בכבוד ובהכרה קיצוני, עד כדי פגיעה באחר, מאפיינים בולטים של שחצנות,שתלטנות ושימוש בלתי הוגן בכוח, תחושה של חוסר סיפוק תמידי.
במצב שהדמות המופיעה, מאופיינת בעצמאות, חוסר הזדהות וכנות.מתלווה לזה רגש של שלווה, הרמוניה פנימית, יכולת להכיל את רגשותיה ורגשותיהם של אחרים.

הצ'אקרה הרביעית - צ'אקרת הלב - אנאהאטה - "התוף ההולם תמיד".         

"במדיטציה על צ'קרת הלב מתאפשרת התנסות בשער לאין סוף"
בסוטרה 35 פרק שלישי ביוגה סוטרה לפטנג'לי, מציין שבמדיטציה על צ'קרת הלב מתאפשרת ידיעה של התודעה.

ישבנו במדיטציה על צ'קרות ממולהדהארה צ'קרה עד אנהאטה ואז דיון על צ'קרת הלב.
טכניקה – אנו יושבים, תוך כדי ישיבה מפנים את הקשב ללב, תוך כדי קשב ללב לאפשר שאיפה ונשיפה ללא עצירה , להוליך תוך כדי שאיפה את הצבע המרכזי של צ'קרת הלב , הצבע הירוק, להעצים את הירוק שבירוק תוך כדי שאיפה. ובכל נשיפה להוליך את הצליל המרכזי של צ'קרת הלב, המנטרה יאם.
הנושאים שמעסיקים אותנו בסהדאנה היומית בעבודה על צ'קרת הלב:
לבחון את השאלה האם יש בנו את היכולת לאהוב, לתת בכל הרמות חומרית, רגשית ורוחנית ללא תנאי, ללא מניע עמוק של "מה יצא לנו מזה".
לבחון את השאלה –האם יש בנו במימד הרגשי, מנטלי או חומרי, קמצנות?
להיות עם השאלה כיצד אנו רואים את מקומם של האחרים, לא מתוך המקום, המצב התודעתי שבו אנו נמצאים, שאלה המשחררת אותי ממצב תודעתי של אהבה אנוכית .
לבחון את המקומות שבהם אנו לא סולחים ובאפשרות במקומות אלו להביא חמלה.
התמודדות עם שאלות אלו היא חלק מהסדאנה היומית, מאפשרים לנו נגישות לשער, לדלת של הלב, לשער האהבה .
מסורת היוגה טוענת שללא נגישות לאהבה אנו חיים (מתים) מכווצים בתוך מימד פרסונלי חסום וחוסם כל אור בתוכו, כמו חור שחור שלא מזין כלום ורק בולע את הכל.
פטנג'לי ביוגה סוטרה, אומר לנו שמדיטציה על צ'קרת הלב מאפשרת לנו נגישות והתנסות לשער לאמת למי שמוסתר על ידי ישות משתנה הנוצרת מתעתוע, מדפוסים, מחשיכה . לדעת את התודעה אפשר לפרש זאת כהתנסות במבנה של התודעה במימד הרפלקטיבי, המימד המחבר את מי שהוא אנחנו לישות הקרמתית .
התנסות ברפלקסיה התודעתית במצב מדיטטיבי היא התנסות בשער למי שהוא אנחנו, לאין סוף, לאנהאטה, ל"נחש הקדמון" או למצב של האין סוף.
מכאן שמה של הצ'קרה אנהטה האין סוף , השער לאין סוף, השער המחבר שמיים וארץ.


ההיבט הפנימי של אנאהאטה זה האהבה, אך על איזו אהבה מדובר?
במפגש למדנו את דרכם של הסופים, את העיקרון האחד המנחה את דרכם, שהוא האהבה.
אומרת המסורת הסופית שאין צורך בלשמור את האהבה שכן היא אינה יכולה ללכת לאיבוד.האהבה היא הטבע שלנו ,שבתהליכי היצירה הפרסונאלית, האגו, איבדנו את הנגישות אליה. איבוד הדרך לאהבה ,נבע מהאמירה "אני" וכשיש אני, יש שלי, ויש מה שמעצים את האני ואת השלי, ומזה רוצים עוד,וכל מה שמקטין את האני, שלי, מפתח התנגדות, שיפוט .
באהבה אין אני, באהבה אין נתינה לשם קבלה ואפילו נתינה במובן הרצוני ,לא קיימת ,היות ואין רצון של אני, יש רק התמזגות ואחדות של מה שממילא היה כבר מאוחד בהתחלה.
במפגש התנסינו בריקוד הסופי שהתחיל בקשב ללב, כשיד ימין על הלב ויד שמאל על צד ימין, מה שמסמל את האחדות. פנייה וקידה לארבעת כיווני השמים- מזרח, מערב,דרום וצפון –משמע צניעות ,מתוך ההכרה שהכול הוא אחד. ואז התחלנו תנועה דרך צד שמאל כשכרית כף רגל שמאל הייתה הציר וכרית כף רגל ימין הוליכה את התנועה .הציר שינה את מקומו בחלל וכפות הידיים החלו לנוע לאורך החלק העליון של הגוף מלמטה למעלה ונפרשו אט, אט, תוך כדי תנועה, לצדדים ולגובה הכתפיים כשהידים ישרות, כשכף יד ימין פנתה לכיוון השמים וכף יד שמאל פנתה לכיוון האדמה. המבט היה פנימה עם הקשבה ללב. הסתובבנו סביב ציר רגל שמאל ובמעגלים במרחב הפתוח . וכך דרך הגוף הדגשנו שאין אני,הקיום שלנו הוא אהבה ,הוא רק צינור של שפע החיים שעובר מהאלוהים ,מהעולם דרכנו אל כל הברואים.
ריקוד סופי זה הנקרא במסורת הסופית- שמע. הוא הביטוי הטוטאלי לבהקטי יוגה שההתמסרות היא לא של אני, ההתמסרות האישית היא אשליה הנובעת מהדימוי אני, שההתמסרות בבהקטי היא המעמד הקיומי, היא היותנו בכלל.
אם מתבוננים במבנה המתואר של האהבה שהוא קבלה מעצם היותנו, יהיה אפשר להבין את- תופעת האהבה-
לאהוב ולהיות נאהבים ללא תנאי-כשמעמיקים להתבונן וחושפים את הקשיים העולים בלחיות, בלהיות באהבה ללא תנאי נגלה מיד שאנו מייחסים את הנתינה כנתינה אישית שלנו והן את הקבלה כקבלה אישית ועד שההוויה לא נמצאת במצב תודעתי שאנו ביטוי של האחדות הזו של היקום נמשיך להציב תנאים.

יכולת לסלוח ולחמול- היא ביטוי טבעי של אהבה ללא תנאי

דחייה או נטישה- גם דחייה וגם נטישה,מצבים אלו אפשריים רק כשיש תנאים. אין אנו יכולים, לחוות דחייה או נטישה כשאין אנו מציבים תנאים בקבלה ונתינה.

מסורת היוגה טוענת, שללא האהבה אנו חיים מתים ,בתוך מימד פרסונאלי ,בכלא של עצמנו, חסומים לאור ומונעים כל אור מתוכנו.
מאפיינים של מצבים שאין בהם אהבה או אהבה על תנאי-
* חווים פחד של נטישה ודחייה
*התנסות בתחושה של סתירה בין אהבה עצמית לאהבת הזולת
*חוויות של אי נוחות לגבי גילויי חיבה ונתינה שונים
*פיתוח תיאוריות שאיננו זקוקים לאחרים
*רגשות שלא ראויים לאהבה וכך גם לא מושכים אהבה

באופנישאד נאמר שברהמה, שהבורא, הניח את המפתח לעצמי, למצב תודעת האושר המוחלט, בתוך הלב של האדם, הרהרנו במפגש במשמעות של להקשיב ללב מתוך הנחה שהלב הוא לא רק המשאבה שמזרימה את הדם, אלא מרכז של חיים ושל חוכמת החיים . אולי ההרהורים המנחים אותנו למצב תודעתי של אהבה ,או אלו שמנחים למצב תודעתי של חוסר אהבה,אפשר שיהיו הסדהנה שלנו להקשיב ללב.



הצ'אקרה החמישית - צ'אקרת הגרון - וישודהא - "מלא טוהר".         



הדומיננטי המשפיע והמושפע מאזור וישודהה צ'קרה, הוא כל הקשור לתקשורת, ליחסים ולביטוי האנושי.
החוש הדומיננטי: הוא חוש השמיעה שכן אחד מההיבטים המרכזיים של תקשורת ויחסים הוא שמיעה או במובן העמוק שלה, ההקשבה. שכן כדי לאפשר תקשורת עם עצמנו, עם אחרים ועם העולם , משמעותי להיות מודעים –האם אנו מקשיבים ואיזה מימד בתוכנו מקשיב ומה הן ההנחות הבסיסיות של המקשיב בתוכנו.

התנסות-
בחנו את ההקשבה למימד התחושתי- רגשי, דרך שינויים בג'סטות פיזיות ,כלומר-הלכנו במרחב הסטודיו והקשבנו לחוויה התחושתית -רגשית בהליכה, שינינו ביטויים פיזיים שונים בהליכה והקשבנו לחוויה השונה שהופיעה תחושתית -רגשית.
הקשבה למימד הרגשי-נפשי , המושפע מהחוץ : יצרנו קשר דרך הפניות מבט, אל מול מבטם של אחרים, הוספנו ברכת שלום,הענות לברכה ודחייה של הברכה, והקשבנו לכל החוויות הרגשיות-נפשיות העולות ממצבים אלו .
ישיבה בזוגות ומדיטציה המתייחסת לוישודהה צ'אקרה.
הונחנו בהקשבה למימד התחושתי, למימד הרגשי, למימד הנפשי- הכרתי ולמימד הרוחני,
מדיטציה של קשר עין- מתוך הכרה שהאחר , הוא כל אותם מימדים שפגשנו בעצמנו , ונשאלנו- מה היה אופי היחסים עם אחרים , אם נכיר ברבדים השונים של הוויתנו ובתכנים של אותם רבדים המשפיעים על כיצד אנו רואים את האחר, או את האחרים, או את העולם, מה היה אז אופי היחסים?
וישודהה צ'אקרה אומרת לנו- מלא טוהר- כלומר –הקשרים, היחסים בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין האחרים, בינינו לבין העולם, ובינינו לבין אלוהים או הרוח שבתוכנו- שיהיו מלאי טוהר, כלומר נקיים ומדויקים.
האם משאלה זו היא אפשרית? התנסות של רבים במעבדת החיים מלמדת שהשיפוטיות והביקורתיות העצמית על החוסר טוהר בכל מה שתואר כיחסים, אינה מובילה למלאות של טוהר בהכרה וההפך- מעצימה את הרעש הפנימי ואת המורכבות המניפולטיבית, ואינה משמשת ככלי לטרנספורמציה. אך גם הצד האחר של אין שום משאלה לטוהר מובילים לבלבול, לאיבוד עצמי, ואיבוד מקומנו בעולם.
דילמה –שני הדרכים הנראות ,לא מוליכות לוישודהה, אז מה כן? משאלה למלאות בטוהר, הכרה במורכבות הרובדית האנושית ,בתפילה לדממה שתנחה את כל אותם יחסים, ביחס לעצמנו וביחס לאחרים ולדבוק בסדהנה מלאה.
הקשבה וביטוי: כפי שראינו עד כה , שני היבטים מאפיינים את וישודהה צ'אקרה- הקשבה וביטוי. ברובד העמוק, תמיד ההקשבה מקדימה את הביטוי, אך השאלה למי הקשבנו בתוכנו, לאיזה תוכן? ובהתאם איכות וגורל הביטוי יקבעו.
מי אני? התשובה לשאלה המקיפה ,תושפע מוישודהה צ'אקרה, כלומר בהתאם להקשבה ולאיכות ההקשבה, ולמושא ההקשבה, נביא לביטוי את האני הפרסונאלי , עם איכות הקרובה לאלוהות או הקרובה לקוף (וסליחה גדולה לקוף רק כסימבול).
לסדהנה האישית -תבחנו את הביטוי שלכם ואת היחסים ,איזה רובד השפיע באותו ביטוי או יחסים ואיזה תוכן באותו רובד. להמשיך במדיטציה על צ'אקרות( קונדליני יוגה) ובכל הרבדים השונים בסדהנה.


המידע הדומיננטי המשפיע והמושפע מאזור זה של הגוף- אזור בלוטת התריס, הוא כל הקשור לתקשורת, ליחסים ולביטוי האנושי. החוש הדומיננטי הוא השמיעה והשמיעה במובן הרחב שלה, ההקשבה. במפגש, התנסינו בחוויה של ביטויים פיזיים ורגשיים שונים כגון הליכה במרחב הסטודיו, ולהתבונן במה היא החוויה כשאנו שמים לב אליה-בתנועת הגוף שלנו באופן שבו אנחנו עומדים והולכים, ואז שינינו הבעות פיזיות שונות בהליכה ובחנו את החוויה הפנימית הרגשית והנפשית השונה. המפגש עם אחרים במרחב ,הפניית מבט, מעגלי עיניים, לברך לשלום ולהיענות לברכת השלום,ועוד... ישבנו בזוגות והתבוננו ברבדים השונים של ההוויה שלנו תוך כדי מדיטציה ואז המפגש עם האחר,מתוך הכרה ברבדים השונים של הוויתו-פיזית ,רגשית, נפשית ורוחנית .
התופעה הפרסונאלית שכל אחד מאיתנו משתתף בה,היא תהיה חסרת משמעות ללא יחסים, השאלה העולה , האם יש הקשבה באותם יחסים? ולמי מקשיבים?. כלומר אנו חיים במימדים פיזיים, רגשיים, נפשיים( כלומר המימד הערכי והשקפת העולם שלנו) ורוחניים. אם נתבונן במימד הרגשי, תשאל השאלה ,האם אנו מקשיבים לרגשות שלנו? ולאיזה תופעה רגשית אנו מקשיבים ופועלים?

הצ'אקרה השישית - צ'אקרת העין השלישית - אג'נה


האיטלגנציה, המידע והאיכויות של מרחב זה- פנימה לאזור שבין הגבות- קשור באחדות.
למה מתכוונים באחדות?- כל ביטוי בחיינו כפי הצגנו זאת בקונדליני יוגה, מופיע מרובד מסויים. פיזי, רגשי,נפשי,הכרתי או רוחני ובהתאם המידע העצור באחת מהצ'אקרות, היה דומיננטי, השאלה ,האם כל אותה פעילות ,כל אותם רבדים שאנו חיים בהם, יש ביניהם קשר והאם קשר זה מאחד או מפריד, ובזה מדובר בסוגיית האחדות.
השאלה המנחה אותנו באג'ניה צ'אקרה – האם אנו יודעים מה אנו עושים כאן בחיים אלה? והאם עשייתנו ,בכל הרבדים, מגשימה משאלה זו?
חקירת השאלה מובילה למספר תובנות על אג'ניה צ'אקרה.
באיזו ידיעה מדובר, בלדעת מה אנו עושים כאן בחיים אלה? כשההכרה מגיבה לשאלה זו, היא תחפש עבורנו ידיעה במובן האינפורמטיבי, מתייחסת לכישורים וליעדים בהתאם לתרבותנו. כששוהים מספיק זמן עם השאלה,אפשר שהחומה המורכבת מכישורים ומיעדים תרבותיים, מתפרקת וחושפת מהות שלא ניתן לגשת אליה באמצעים ההכרתיים הרגילים.
אינטואיציה- מתייחסת לראייה פנימית , על פי רוב היא תוצאה של מסע רגשי ,נפשי ורוחני ארוך, חלק עשויים לבלבל ולראות ברחשי ליבם, המופיעים כדרך מניפולציות שכליות ורגשיות, כסוג של אינטואיציה. חשוב לציין שאינטואיציה, ראיה פנימית, היא תוצר של מסע שאינו קשור לאני ושלי, אותה ראיה פנימית מופיעה לאחר שהשתחררנו מאני ושלי.
הרמוניה עם כל הקיים-הנגישות לאותו מרחב תודעתי המאפשר לנו לחיות בהרמוניה עם כל הקיים,הוא תוצר של ויתור (הנובע מסאדנה) על כל כוח ומאפשר לאהבה להוביל ולהנחות אותנו. חשוב לציין שאין מדובר באידיאולוגיה של ירוקים ,שהיא תוצר של אלימות ומניפולטיביות ,הבאה להעצים את האגו, הלוקח לו בעלות על העולם, הופך לשומר העולם ,שומר הטבע.
יצירתיות- אין הכוונה לכל אותם טריקים ומניפולציות, הממלאים את המוזיאונים והספריות, מדובר בכל אותה אינטליגנציה המדמימה , המשחררת מהתערבות של הרגש והשכל ומפנה מקום לאור של האחד לזרום דרכנו, שהידיים הופכים לידיים שלו, הראייה הופכת לראייה שלו וכך השמיעה, השמיעה שלו. כמו אותם רגעי קסם שאנו פנויים לפגוש בכל רגע בחיים, או ברגעים מיוחדים כמו הזריחה,הנקייה מכל טריק, היא הדבר הכי פשוט והכי מלא.



הצ'אקרה השביעית - צ'אקרת הכתר - סאסהרטה - פרח הלוטוס בעל אלף עלי הכותרת